לפעמים הצעד הקטן ביותר — לדבר עם מישהו שיקשיב — הוא הכי קשה. אנחנו בנינו מקום שבו אפשר להתחיל בלי להסביר.
בשנים האחרונות התברר דפוס פגיעה חדש: כלי AI שמייצרים בקלות תוכן מזויף — תמונות שלא היו ולא נבראו, אבל נראות כאילו כן. כשהפגיעה הזאת מגיעה לבני נוער, היא יוצרת מה שמומחים מזהים כ"זעזוע": חוסר אונים מוחלט, בושה עמוקה, חרדה, נסיגה חברתית, והימנעות מבית הספר.
הזעזוע הזה הוא לא טכני. הוא אנושי. ולכן הניסיון לפתור אותו רק עם פתרונות טכניים — חסימה, הסרה, התראה — תמיד מחמיץ את הצד שעליו אנחנו רוצים להישען. לפני שמסתכלים החוצה, צריך להחזיר את הבן/בת אדם לעצמו/ה.
אבל בני נוער שהותקפו ככה לא תמיד יכולים — או רוצים — לפנות מיידית להורה, ליועצ/ת, או לאיש מקצוע. כן, הם יבחרו לפתוח שיחה עם בוט. WithU AI נבנה מתוך ההכרה הזאת: להיפגש איתם איפה שהם מוכנים, ולא במקום שאנחנו רוצים שיהיו.
ועדיין — בוט הוא גשר, לא יעד. הוא לא מטפל. הוא לא הורה. הוא נקודת התחלה אחת ששואפת בכוונה לסיים את עצמה — ברגע שיש לב לפנות אל בנאדם.
תמיכה רגשית מלאה. אישור של מה שאת/ה מרגיש/ה לפני כל פתרון. הסיבה שמתבגר/ת פונה ל-AI היא לא שהיא או הוא לא רוצים אנשים — אלא שזה זמין מיד, פרטי, ולא דורש להסביר. את הזמינות הזאת אנחנו לוקחים ברצינות, ובתוכה אנחנו מתעקשים על הקשבה, לא על תיוג.
תחושת חוסר האונים מתמסמסת ברגע שיש פעולה אחת לעשות. אנחנו עוזרים לנסח דיווח לקו 105 — מרכז ההגנה הארצי על ילדים ובני נוער — מציעים כלי הסרת תוכן בפלטפורמות הרלוונטיות, ומסבירים בשפה ברורה מה הזכויות שעומדות לטובתך לפי החוק הישראלי. רק עובדות, רק מה שאפשר לעשות עכשיו.
הבעיה של תוכן AI מזויף היא לא רק שהטכנולוגיה מאפשרת אותה — אלא שהיא מוחקת את הרפלקס האנושי לעצור ולשאול. שתי שאלות פשוטות ש-WithU AI מחזיר לשיחה: זה חוקי? ו-זה משפיל?. השאלות האלה לא רק מנחות את מי שנפגע/ה. הן מאמנות את כל מי שמסביב — בני גילו, אחים, חברים — להפעיל שיקול דעת אנושי לפני העברה הבאה של תמונה.
המקום שאליו אנחנו מתעקשים להגיע בכל שיחה הוא בנאדם. הורה, יועצ/ת, חבר/ה, מטפל/ת, או 105. אם השיחה כאן מסתיימת בלי שמישהו אנושי הצליח להגיע — היא לא הצליחה את עיקר תפקידה. אנחנו עוזרים לנסח הודעה ראשונה, לבחור למי לשלוח אותה, ולהחליט באיזה רגע. אבל אנחנו לא נחליף את האדם הזה. בשבילך, ובשבילנו, החילוף הזה הוא לא הצלחה.
בכיתה שלה היא לא הילדה הכי בולטת ולא הכי שקופה. סטודנטית טובה, חברים, הורים נוכחים. ביום שלישי אחר הצהריים היא נכנסת הביתה, נכנסת לחדר, וסוגרת. ההורים לא מבינים. כשהם בכל זאת מתעקשים, היא רק אומרת — "זה בקבוצות".
"זה" היה תמונה שלה — תמונה שהיא לא צילמה, שלא הסכימה שתופץ, שלא קיימת באמת. תלמיד אחר, מאותה השכבה, השתמש בכלי AI כדי לייצר אותה ולשלוח. בבית הספר, בקבוצות, בנייד.
דנה היתה צריכה שלושה דברים לא בסדר הזה: שמישהו יקשיב בלי לקטוע, שמישהו יסביר לה איך עוצרים את ההפצה, ושמישהו יעזור לה להגיד למישהי אחרת — אמא, יועצת, חברה — שמשהו לא בסדר. WithU AI נבנה כדי לתת לה את שלושת הדברים האלה במקום אחד, גם בשעה 22:30 בלילה.
דנה היא דמות מייצגת שנבנתה מתוך מאפייני הפגיעה שאנחנו רואים, לא מאדם בודד. אנחנו בכוונה לא משתמשים בעדויות אמיתיות.
זה חשוב לנו שתדע/י מראש מה לא לחפש כאן.
WithU AI נבנה כפרויקט במסגרת Hackathon 2026, מתוך תגובה ישירה לדפוס פגיעה ספציפי שזיהינו במחקרים. הוא בנוי על מקורות מקצועיים, על שיחות עם אנשי טיפול ואכיפה, ועל הקשבה למה שבני נוער עצמם מתארים. הוא לא מתיימר להיות התשובה המלאה — אבל הוא מתיימר להיות נכון, נדיב, ושימושי באמת.